<h1>ספר החינוך מצוה ש"ט</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שלא לעשות מלאכה ביום עצרת שזהו יום ששי בסיון, שנאמר [ויקרא כ"ג] וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום. ופירוש ממחרת השבת כלומר מחרת יום טוב ראשון של פסח, שבו דבר תחלה, דאי בשבת בראשית אם כן לא יודיענו אי זהו, ונמצא שחמשים יום כלים בששה בסיון, כיצד, ט"ו ימים מניסן שהוא מלא לעולם, וכ"ט מאייר שהוא חסר לעולם, וששה מסיון הרי חמשים, וביום החמשים זה שהיה יום שניתנה בו תורה הוא חג העצרת, ונקרא גם כן חג השבועות, וכתוב בסוף הפרשה [שם] על זה היום הנכבד כל מלאכת עבודה לא תעשו. כבר כתבנו כי מלאכת עבודה נקראת כל מלאכה שאינה צורך אוכל נפש. שורש מצות המועד הזה רמוז במצות ספירת העומר שבסדר זה י"א וקחנו משם. ודיניה כתבתי קצתם כמנהגי בשביתת מלאכה ביום ראשון של פסח (עשה כ"ב) [ל"ת כ"ט] שבסדר זה, ואין צורך להאריך בשאר ימי מועדי השנה, כי ששת ימי המועדים הידועים, והן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג ועצרת וראש השנה, דין אחד לכולן לכל היתרן ולכל איסורן. וביאור כל דיניה בארוכה במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת ביצה.
